כבהה נ' גיל דן חברה לבנין בע"מ

החלטה

החלטה זו נתונה במחלוקת שבין הצדדים אודות הסמכות המקומית הנכונה:

לשיטת התובע, כעולה מכתב התביעה, סמכותו המקומית של בימ"ש זה נגזרת מהוראות סעיף 44 (א) של חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973, שכותרתו "מקום הקיום": "(א) חיוב שלא הוסכם על מקום קיומו, יש לקיים במקום עסקו של הנושה, ואם אין מקום עסק – במקום מגוריו הקבוע".

בסעיף 10 של כתב התביעה, המתבסס על החיקוק הנ"ל, מצוין, כי מקום מגוריו הקבוע של התובע (ברטעה) מצוי בתחום שיפוטו של בימ"ש זה.

בקשת הנתבעת, ביחס לסמכות המקומית מציינת, כי ביהמ"ש המוסמך הוא זה המתחייב מיישום הוראות תקנה 3 בתקסד"א, על העובדות העולות מכתב התביעה, היינו, עפ"י מקום עסקה של הנתבעת (פתח-תקוה).

כעולה מכתב התביעה עצמו, כמשתקף (מסעיף 5) המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות הנטענת, הוא כפר שמריהו.

עוד מציינת המבקשת, כי סעיף 44 המצוטט לעיל, אינו עוסק כלל בסמכות המקומית אלא דן במקום לקיום התחייבות שעה שהצדדים לא נתנו דעתם לכך.

אולם, עפ"י סעיף 5 לכתב התביעה, המקום לקיום ההתחייבות הוא כאמור לעיל בכפר שמריהו, ולכן אין תחולה להוראות סעיף הנ"ל.

מכל אלו, מבוקש להעביר את ההתדיינות לבימ"ש המוסמך מקומית אל מחוז המרכז.

תשובת התובע לבקשת הנתבעת, מיום 13/2/2014 מציינת, כי בין הצדדים הייתה התקשרות חוזית לפיה, הוסכם, כי התובע יספק פועלים לנתבעת, אלו עבדו באתר עבודתה של הנתבעת בכפר שמריהו והסכום לו זכאי התובע טרם שולם לו.

הייתה הסכמה על גובה שכר העבודה, על מקום ביצוע העבודה, אך לא הייתה הסכמה באשר למקום ביצועו של התשלום.

בהעדר הסכמה אודות מקום ביצוע התשלום, שב התובע על הנטען על ידו זה מכבר, יהא זה במקום בו נמצא התובע, היינו, בתחום הסמכות של בימ"ש זה.

התובע מציין, כי הוראות הדין המהותי במשולב עם הוראות בתקסד"א, מוליכות לעבר סמכותו המקומית של בימ"ש זה.

תשובת הנתבעת לתשובת התובע מיום 6/3/2014, מציינת, כי משתקף מסעיף 2 לתשובת המשיב, כי הייתה בין הצדדים התקשרות חוזית להספקת כח אדם. ביחס למקום ביצוע העבודה, בכפר שמריהו, אך לא סוכם מקום ביצוע התשלום.

התשובה מציינת, כי הגם שישנה הסתמכות על הסכם זה או אחר, אשר לא צורף לתביעה, הרי שאין כל הסכם.

עפ"י העולה מסעיף 8 לכתב התביעה, כרטיסי עבודה ונוכחות שצורפו לכתב התביעה מעידים רק על כך שקיימת התחייבות ואין בהם כדי ללמד דבר כלשהו לגבי מקום ביצוע ההתחייבות.

בחנתי את מכלול הכתבים, תוך מתן תשומת לב לכך שבין הצדדים (אולי זו ההסכמה היחידה העולה מן הכתובים עד כאן) לא נערך הסכם בכתב.

(בכך אין כדי לקבוע, כי התביעה איננה ראויה להידון בסדר דין מקוצר, באשר די בהסכם מכללא לצורך זה).

ראשית הראייה ממנה נלמד ההסכם מכללא שבין הצדדים, מצוי בדמות כרטיסי עובד, אשר נעשו, ככל הנראה, ע"י מנהל העבודה מטעם הנתבעת (ראה חותמת בשולי המסמכים) ומכל מקום, אין מחלוקת בין הצדדים, כי מקום העבודה העולה מכרטיסי העובד היה בכפר שמריהו.

מכאן שהמקום שנועד לביצוע ההתחייבות הנטענת ע"י התובע הולם יותר את כפר שמריהו מאשר את ברטעה.